בנות צלפחד

פרשת השבוע פרשת פנחס עוסקת גם בחמש בנות צלפחד . מחלה נעה חגלה מלכה ותרצה.

הן היו הפמיניסטיות הראשונות כיון שלקחו את משה למישפט על זכותן לקנין כיון לצלפחד לא היו בנים. מעשה זה תיקן עבור כל הנשים את העוול שהיה שנשים לא יכלו לרשת את אביהן.

דב אלבוים בתוכניתו פרשת השבוע ארח אישה מיוחדת ואמיצה. מור אלטשולר . שגם היא אגב בת במישפחה של חמש בנות. מור אלטשולר היתה מרשימה בהופעתה חדה ברורה ונעימה. היא כתבה ספר חדש על הרב יוסף קארו. אני בכלל לא מכירה סיפורי יהדות וציונות. הרב יוסף קארו ואבארבנל וחבריו היו מראשוני הציונים ועלו לצפת במאה ה17. מעניין. אני אקרא. ושאפו גדול למור אלטשולר.

—————————————————————————————————————————————-

חוזה יוליסס

חוזה שבו אתה עושה משהו בהווה כדי להימנע מצרות בעתיד. כמו שיוליסס קשר עצמו לתורן הספינה כדי לא ליפול בידי הסירנות.

זה די פשוט וניתן לישם בהרבה תחומים נוח הררי נתן פעם את תחום הספורט האישי והמחויבות לעסוק בו. אבל ניתן לישמו בכל התחומים.למשל אני נימנע מלדבר עם אנשים בדואר בפרטי אם אני חושב שזה יכול להביא לשירת הסירנות..ועוד…

אני לא כל כך מבינה באסטרטגיות ומלחמות  כי מלכתכילה אני שואלת למה? ולמה זה טוב? אבל הנה משהו שקראתי QA מההיטק.

• תכנון– אסוף נתונים, בדוק השערות, גבש תוכניות פעולה ושיפור. מבוסס על הבנת התהליך הנדון. זה נעשה באמצעות לימוד התהליך, הבנת המצב הקיים בו ומידע הנאסף מהלקוח (כגון: צרכים, ציפיות ושימושים). בשלב זה נדרש לזהות את הבעיות והקשיים ולתכנן היטב את דרך איסוף הנתונים. כמו כן, נדרש להגדיר מראש את הקריטריונים לפיהם ניתן יהיה לאמוד את מידת ההצלחה של יישום התוכנית.

• עשה ובצע – את מה שתכננת. יישם את תוכנית השיפור שלך (אפילו על בסיס ניסויי) ואסוף נתונים כדי שתוכל להעריך את מידת ההצלחה. תעד את הנתונים בצורה ברורה, כפי שתכננת כדי שתוכל לנתח אותם בהמשך.

• בחן, בדוק ולמד – זהו שלב הלמידה. בדוק והערך על פי התוצאות, באיזו מידה הצפיות עמדו במבחן התכנון. הסק מסקנות ועדכן את השערותיך. ייתכן שתצטרך לעשות כמה סבבים משניים בין שלבי הביצוע לשלבי הלימוד על-מנת לבחון רעיונות אחרים וללמוד את מידת הצלחתם. לבסוף, גבש תוכנית פעולה לשיפור.
• פעל – כעת, לאחר שהוכחת שהתוכנית פועלת ומשפרת את התהליך, יישם את מה שלמדת ושפר את התהליך כולו. בשלב הזה השיפור הוטמע בתהליך והלולאה חוזרת לשלב התכנון לשיפור נוסף.

אני רק יש לי שאלה  לך שכתבת את הQA. מה עושים בדמותה של דורי. זה מפיל את כל QA .

בהמון יש אחרים . והם בלתי צפויים.

פעם כתבתי שפרופ" שטרייכמן טען שכדי שמשהו יצליח לא מספיק לאסוף את האנשים המומחים בתחומם צריך להביא את זה שיראה איך זה נופל.ורק אז לעשות QA.

ראיתי אתמול את הסרט אשליה 2. הדברים מתרחשים במקום אחר ממה שרואים.

. הוידויים מגלים טפח ומסתירים טפחיים…

משונה שאני מסיימת בנקודות . תמיד הייתה לי נקודה או כלום.

 

 

 

 

 

אל תבט, לך

אל תבט, לך  זאת שורה משיר של פאול צלאן. ביום רביעי הלכתי למוזיאון ת"א לראות את מאיה זק וטרטקובר. התערוכה של מאיה זק זה פרויקט מרתק על פאול צלאן והשורה הזאת תפסה אותי.

חייבת לאמר שלא הבנתי אף שורה בטקסט של האוצרת. אני מורגלת בקריאת טקסטים אומנותיים ופילוסופיה ובכל זאת לא הבנתי אף מילה.

הוידאו שבו מתוארת דמות ארכיבאית שמתארת פעילות אינטנסיבית של אישה שחותכת מישרת מחטטת גוזרת בונה איזשהם דימויים טופוגרפיים ובמקביל אופה חלות וברקע פאול צלאן בקולו ולמטה התרגום באנגלית שקשה היה לי לעקוב אחריו. אבל מה שתפס את עיני היה הפעילות העתקה של שיריו על גבי שקפים גזירת השורות. הפעילות הזאת הזכירה לי שפעם  בתחילת שנות ה90 הייתי אומנית צלמת ועסקתי בדימויים וטקסטים. את הטקסטים העתקתי על גבי שקפים ואח"כ בחדר חושך הצמדתי לדימויים. הטקסטים לא היו לקוחים משירה אלא מספר היסטורי ה קטעים שמספרים על כיבוש ירושליים. הטקסים לא היו קריאים כי שיכפלתי מיספר פעמים והנחתי אחד על גבי השני וגם גזרתי שורות והנחתי על הצד..זה היה בסופו של תהליך יצירה שנמשך 10 שנים שבהן הצגתי 6 תערכות יחיד קטנות והשתתפתי בהרבה תערוכות קבוצתיות. באותו הזמן 1990עודד ידעיה ערך תערוכה חשובה בגלריה קאלישר רטרוספקטיבה של אומנים חשובים על אומנות וטקסט. כולם הוצגו שם גרשוני , אביבה אורי מיכל נאמן ועוד.. את האומנים הצעירים יצגו מיכל היימן בצילומים מישפחתיים וטקסט ואנוכי הצגתי שתי עבודות של אבנים וטקסט בטכניקה שתיארתי קודם.

והעבודה השניה.

ופרט מהעבודה השניה

אנשים לא ממש הבינו מה אני רוצה לאמר  והתרשמו בעיקר מהאסטטיקה. העבודות האחרות של כולם היו רגישות והיה להן סיפור. ולי לא היה סיפור. הייתה אמירה אומנותית חברתית אבל לא היה סיפור.

מה שכן זכור לי מהתערוכה זה שהרגשתי שהעבודות שלי כאילו בקסם הוסיפו מישקל ורצינות לעבודות של האומנים הגדולים והחשובים שהוצגו שם הם כתבו בצבע על גבי הציורים שלהם אני השתמשתי בספר באותיות דפוס.. אח"כ הצגתי תערוכה גדולה בנושא בגלריה הרמן והיה לה הד נרחב בקרב עולם האומנים. הצלמים בגללי וציירים הגיעו בגלל התערוכה הראשונה של רחל ימפולר אורי הבת של אביבה אורישהיתה בחלל השני.. לא חושבת שהיה מישהו מעולם האומנות שלא הגיע לראות . בכל אופן גרבוז אמר שאהב וגם מיכל נאמן אמרה שהייתה רוצה לראות עוד את המשך הדרך.:-)

אבל אני הלכתי ולא שבתי לעסוק בצילום אומנותי . השנה הייתה 1990. הסטודיו שעבדתי בו ניסגר והלכתי ללמוד הוראה..התחתנתי ונעלמתי וילדתי וחייתי חיים אחרים במקום אחר.

אניוואי נחזור למאיה זק המדהימה.אז הטקסט אצלה לא כמו אצלי שהתחבר להיסטוריה .מיתחבר לסיפור של פאול צלאן המשורר.

.זה לא שיש מה להשוות בין העבודות שלי ושלה.שונה לגמרי. רק שהעיסוק הזה באישה הארכיבאית בוידאו הזכיר לי תהליכי עבודה שלי מפעם.בסופו של דבר יצא שכתבתי על עצמי ולא על התערוכה שלה. מרגישה שצריכה לראות ולקרוא יותר בנוסף להתרשמות שהפרויקט מרתק.

רק כשיצאתי מהמוזיאון אמרתי יואו איזה מטומטמת אני . הייתי צריכה לקנות את הקטלוג.אוף,, בפעם הבאה.

מאיה ז"ק אור נגדי,   לפאול צלאן. מוזיאון ת"א.

הפרויקט שלה מרגש ואינטיליגנטי והרישומים שלה הגדולים מדהימים. חייבת לאמר שיש צורך בהדרכה ותיווך כדי לקלוט באמת את הפרויקט הזה וגם להכיר את פאול צלאן מה שלא הכרתי.

 

התערוכה של טרטקובר הייתה מרתקת ויותר מהכל אמיצה. אומץ חברתי והיסטוריה מקומית עצובה וקשה ובועטת.חובה לראות.

העבודות של עופר רותם מדהימות הוא רשם יער בצורה מופלאה.

הסרט מלכת המידבר מאכזב. זכרתי מנערותי את פיצקראלדו הנהדר שלו,ורנר הרצוג. אבל פה יותר מידי הולוודי ועיפתי מהאיטיות . לא מתאים להקרנה מוזיאונית לדעתי.

 

אל תבט ,לך. אני צריכה למצוא את השיר הזה. מדהימה מאיה זק !!!

ולא יודעת למה אבל ניזכרתי בתמר גטר. אולי אדבר עליה בהמשך.

צריכה ללכת , אחזור להשלים את הרהורי אח"כ.

חזרתי, קראתי בסוף השבוע הזה הרבה פאול צלאן. אני לא אומר דבר.. רק אניח פה שושנה לכבודו

על שם שושנת שום איש .     ולאנשי ניס.

 

צבעים כחול -חירות

 

כשהייתי נערה והייתי צריכה לכתוב חיבור על חירות . המושגים היו מאוד פשוטים ואפשר היה להביא מובאות מאחד העם ו/או מברנר.ותמיד התחבר המושג חירות לאמת וצדק וגם גבורה. הזכות לחופש ביטוי , הזכות לחופש דתי , הזכות לקנין רוחני וממשי. הזכות לקורת גג ומזון וכהנה וכהנה.(ראיתי בטלויזיה שבשנות ה90 בישראל היו בקושי 20 הומלסים היום למעלה מאלף. ועוד נידמה שהארץ הישתנתה בכל התחומים.) אגב בתיכון למדתי את שבזי ויהודה הלוי  וערבית . למה זה אישו היום.? אהבתי את אלי עמיר שאמר אתמול ברדיו שאין צורך ללמד על פי עדה אלה על פי איכות והוא אגב נילמד בבתי הספר  אז למה עולה הנושא הזה. וועדת ביטון נידמה שגורמת יותר נזק ממה שמועילה. את התקציב יש להעביר לפריפריות ושילמדו שם גם אינטילגנציה תרבותית וגם אינטילגנציה ריגשית וגם מדעית כמו שאמור להיות בכל חלקי הארץ. ומשונה בעיני שבנט השבוע הוציא את לימודי האנגלית ממקצועות הליבה . ואיך ילמדו מדעים ומחשבים ורפואה ועוד? מה הוא עושה? סוג של שליטה באמצעות שליטה על מקורות הידע.

אחזור לשאלת החירות שהיום היא שונה לגמרי..

אולי אתחיל בהבדלים בין טיפש מטומטם ואידיוט

טיפש- מי שמסיק מסקנה כללית משני מיקרים פרטיים.

מטומטם- מי שאומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון.

אידיוט- מי שחושב שמה שהוא אומר  משנה משהו.

לא באמת כדאי להיות טיפש ומטומטם אבל אידיוטים כולנו אידיוטים .במובן זה לחיי האידיוטים.

היום שאלת החירות עוסקת בעיקר בזכות לפרטיות. זה אומנם מעין ספין מעין מסך  כי שאלת החירות במציאות נישארה כמו פעם. אבל כדי להגיע לשאלת החירות האמיתית יש להתבונן ולהסיר ולהתמודד תחילה עם הזכות לפרטיות כי אין זה מובן מאליו כלל כיום.פשוט מאוד אם האח הגדול הרשתות הסמארטפונים מנטר אותך כל הזמן איבדת את חירותך במובן הכי בסיסי שיש.השאלה האם יש לאדם יכולת להתעלם מקיומו של "האח הגדול"? ומדוע אנשים בראש חופשי ובמודע בוחרים להיות מישטרת המחשבות הרי זה דו כיווני המעביד הוא עבד.סוג של טרוריזם התאבדותי וקורבנות מיקריים. הרי תמיד עדיף דיאלוג  משליטה על אדם אחר.אז חירות היא בדיוק ההפך מעבדות ושליטה. והנה התקדמתי קצת.

קצת אחרוג מהדידקטיות ואומר משהו אחר ואישי. קראתי שאצל הטולטקים חשוב שהגבר הבעל יהיה הדומיננטי ביחסים ויהיה השליט. כי זה בריא יותר ליחסים במישפחה כולה . לילדים שצומחים בתוך זה.

אז שאלתי את בעלי בן זוגי ב30 השנה האחרונות אם לדעתו זה נכון . אז הוא אמר כן.. אבל.. בסוף את

עושה מה שאת רוצה. כן בטח עניתי..:-)

זוגיות ארוכת שנים אינה דומה  לתחילת הדרך אבל  אם נישאר ההומור והאיכפתיות והדאגה אחד לשני הכל בסדר.מה שאני קוראת לו החיים בביסיק מרוממים מעט אבל מעט זה כל מה שצריך.

(תגובה לאריה. ע. על הפרסונה הגדולה. בטח אני מודעת לזה שלא קוראים פה אבל יש לי נטיה טיפשית לדבר עם עצמי אז אומר כך על הפרסונה הגדולה:

כבר הלכת בדרך , כבר טיפסת על ההר והגעת לפיסגתו ומה עכשיו? ניבהלת ?אתה מיתכון לחזור חזרה? המשך לטפס בלבן.. אין שם שום דבר מסביב. מה עושים ?ניזכרים איך הגעת? מה עשית? הדרך שלך הייתה התבוננות בילדים . אם כך המשך להתבונן בהם.תזכור שתמיד שאלת מי ?מה ?למה? זאת הדרך שזיהיתי אצלך. אף אחד אחר לא עושה זאת. לגמרי מיוחד לך. המשך להתבונן בהם. והחיוך שלך שם. והדרך שלך שם.)

אחזור לשאלת החירות

כל בני האדם זקוקים לתיקשורת אבל הרצון לעוצמה של אנשים מסוימים גורם להשתקה ולאובדן החירות של אנשים אחרים והנה לנו nomad land.

אין לי ציור וגם לא שיר .לא כרגע. אולי אח"כ.

דנקנר

לאור גזר הדין שניתן לנוחי דנקנר בגין הרצת מיניות אי די בי . אני רוצה להביע דעה שונה.

אז מה היה המעשה . אי די בי ועסקיו של דנקנר החלו לקרוס 2012 והוא ניסה להציל את המצב פנה לבנק הבנלאומי וגייס 15 מיליון שקל , אותם נתן לברוקר שלו שטרום כדי שישקיע במנית אי די בי ווכך יעלה אותה ואז פנה לחבריו וביקש שישקיעו גם במניה.

לי זה נראה כמו מעשה מנהלי נבון בתנאים שנוצרו . הוא חלש על הרבה חברות ונפילתו נראה היה באותו הרגע כנפילה של כל הכלכלה הישראלית ולא רק נפילה אישית אז הוא ביצע מהלך של השקעה בחברה. זאת ממש לא הדוגמא הקלאסית להרצת מניות. מדוע החמיר השופט חאלד כאבוב והוא מסביר זאת לא בראיות אלא בניתוח אישיותו של דנקנר. נמרץ שאפתן ועמד מאחורי המגעים להצלחה של אותה עיסקה. נו טוב לא הייתי מצפה מדנקנר להיות משהו אחר. נראה לי שהשופט ניסה להגיע למישרה בבית המישפט העליון שמיתפנה עוד מעט

ופסק דין כזה משרת אותו באופן אישי.

הטעויות העיסקיות של דנקנר היו ברכישת הבנק השויצרי שנפל ופה התחילו הצרות שלו כי כל המערכת הזאת מבוססת על אשראים    ונוצר חוב . בעיה שניה תדמיתית היא הקרבה שלו המתמיה לרב פינטו כשנה לפני הנפילה. אולי הוא ניסה להראות עממי אולי האמין אינני יודעת אבל בתקופה שהציבור מאס בטייקונים ובתיספורות שלהם . זאת הייתה בעיה.

דנקנר נפל והוחלף והמערכת לא קרסה . דנקנר נישפט וחויב לשלם 500 מיליון שקל לבנקים שאותם התכוון לשלם עכשיו עם הגזר דין יהיה מאסר ממושך איך זה יקרה?

לא צריך לשנוא את דנקנר . הבעיה היא בשיטה שאיפשרה את דנקנר . הבעיה היא בבנקים שמקבלים בונוסים במיליונים ולא לקחו שום אחריות על הכספים שהעבירו לדנקנר. הבעיה היא בריכוזיות.

ושומרי הסף המפקח על הבנקים שלא תיפקדו.

דנקנר נפל והוחלף והמערכת לא קרסה. אבל הבנקים  הם האחראים והם הפושעים בסיפור הם והממשלה שאיפשרה ריכוזיות

אני מקווה שהעליון לא יתן מאסר בפועל . כי דנקנר בניגוד לטיקונים הקודמים שנפלו לפניו לא ביצע תיספורת על חשבון הציבור אלא ניסה מהלך כלכלי שלא צלח.

ושפעם אחת יתנו את הדין ראשי הבנקים שלהם הוא חייב את ה500 מיליון וילכו הביתה. שילמד הלקח .