אל תבט, לך

אל תבט, לך  זאת שורה משיר של פאול צלאן. ביום רביעי הלכתי למוזיאון ת"א לראות את מאיה זק וטרטקובר. התערוכה של מאיה זק זה פרויקט מרתק על פאול צלאן והשורה הזאת תפסה אותי.

חייבת לאמר שלא הבנתי אף שורה בטקסט של האוצרת. אני מורגלת בקריאת טקסטים אומנותיים ופילוסופיה ובכל זאת לא הבנתי אף מילה.

הוידאו שבו מתוארת דמות ארכיבאית שמתארת פעילות אינטנסיבית של אישה שחותכת מישרת מחטטת גוזרת בונה איזשהם דימויים טופוגרפיים ובמקביל אופה חלות וברקע פאול צלאן בקולו ולמטה התרגום באנגלית שקשה היה לי לעקוב אחריו. אבל מה שתפס את עיני היה הפעילות העתקה של שיריו על גבי שקפים גזירת השורות. הפעילות הזאת הזכירה לי שפעם  בתחילת שנות ה90 הייתי אומנית צלמת ועסקתי בדימויים וטקסטים. את הטקסטים העתקתי על גבי שקפים ואח"כ בחדר חושך הצמדתי לדימויים. הטקסטים לא היו לקוחים משירה אלא מספר היסטורי ה קטעים שמספרים על כיבוש ירושליים. הטקסים לא היו קריאים כי שיכפלתי מיספר פעמים והנחתי אחד על גבי השני וגם גזרתי שורות והנחתי על הצד..זה היה בסופו של תהליך יצירה שנמשך 10 שנים שבהן הצגתי 6 תערכות יחיד קטנות והשתתפתי בהרבה תערוכות קבוצתיות. באותו הזמן 1990עודד ידעיה ערך תערוכה חשובה בגלריה קאלישר רטרוספקטיבה של אומנים חשובים על אומנות וטקסט. כולם הוצגו שם גרשוני , אביבה אורי מיכל נאמן ועוד.. את האומנים הצעירים יצגו מיכל היימן בצילומים מישפחתיים וטקסט ואנוכי הצגתי שתי עבודות של אבנים וטקסט בטכניקה שתיארתי קודם.

אבנים 7

והעבודה השניה.

מוזיאון 2

ופרט מהעבודה השניה

אבנים ומילים 2

אנשים לא ממש הבינו מה אני רוצה לאמר  והתרשמו בעיקר מהאסטטיקה. העבודות האחרות של כולם היו רגישות והיה להן סיפור. ולי לא היה סיפור. הייתה אמירה אומנותית חברתית אבל לא היה סיפור.

מה שכן זכור לי מהתערוכה זה שהרגשתי שהעבודות שלי כאילו בקסם הוסיפו מישקל ורצינות לעבודות של האומנים הגדולים והחשובים שהוצגו שם הם כתבו בצבע על גבי הציורים שלהם אני השתמשתי בספר באותיות דפוס.. אח"כ הצגתי תערוכה גדולה בנושא בגלריה הרמן והיה לה הד נרחב בקרב עולם האומנים. הצלמים בגללי וציירים הגיעו בגלל התערוכה הראשונה של רחל ימפולר אורי הבת של אביבה אורישהיתה בחלל השני.. לא חושבת שהיה מישהו מעולם האומנות שלא הגיע לראות . בכל אופן גרבוז אמר שאהב וגם מיכל נאמן אמרה שהייתה רוצה לראות עוד את המשך הדרך.:-)

אבל אני הלכתי ולא שבתי לעסוק בצילום אומנותי . השנה הייתה 1990. הסטודיו שעבדתי בו ניסגר והלכתי ללמוד הוראה..התחתנתי ונעלמתי וילדתי וחייתי חיים אחרים במקום אחר.

אניוואי נחזור למאיה זק המדהימה.אז הטקסט אצלה לא כמו אצלי שהתחבר להיסטוריה .מיתחבר לסיפור של פאול צלאן המשורר.

.זה לא שיש מה להשוות בין העבודות שלי ושלה.שונה לגמרי. רק שהעיסוק הזה באישה הארכיבאית בוידאו הזכיר לי תהליכי עבודה שלי מפעם.בסופו של דבר יצא שכתבתי על עצמי ולא על התערוכה שלה. מרגישה שצריכה לראות ולקרוא יותר בנוסף להתרשמות שהפרויקט מרתק.

רק כשיצאתי מהמוזיאון אמרתי יואו איזה מטומטמת אני . הייתי צריכה לקנות את הקטלוג.אוף,, בפעם הבאה.

מאיה ז"ק אור נגדי,   לפאול צלאן. מוזיאון ת"א.

מאיה זק

הפרויקט שלה מרגש ואינטיליגנטי והרישומים שלה הגדולים מדהימים. חייבת לאמר שיש צורך בהדרכה ותיווך כדי לקלוט באמת את הפרויקט הזה וגם להכיר את פאול צלאן מה שלא הכרתי.

 

התערוכה של טרטקובר הייתה מרתקת ויותר מהכל אמיצה. אומץ חברתי והיסטוריה מקומית עצובה וקשה ובועטת.חובה לראות.

העבודות של עופר רותם מדהימות הוא רשם יער בצורה מופלאה.

הסרט מלכת המידבר מאכזב. זכרתי מנערותי את פיצקראלדו הנהדר שלו,ורנר הרצוג. אבל פה יותר מידי הולוודי ועיפתי מהאיטיות . לא מתאים להקרנה מוזיאונית לדעתי.

 

אל תבט ,לך. אני צריכה למצוא את השיר הזה. מדהימה מאיה זק !!!

ולא יודעת למה אבל ניזכרתי בתמר גטר. אולי אדבר עליה בהמשך.

צריכה ללכת , אחזור להשלים את הרהורי אח"כ.

חזרתי, קראתי בסוף השבוע הזה הרבה פאול צלאן. אני לא אומר דבר.. רק אניח פה שושנה לכבודו

על שם שושנת שום איש .     ולאנשי ניס.

שושנה 1

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s