הפעמונר ואימי.

יום כיפור, ניזכרת אני בילדותי בכפר חסידים. עד גיל 10 גרנו שם. כל 100 מטר בית כנסת של כל העדות השונות. אנחנו היינו משחקים שם  בין הבתים. אבי היה הכרוז של הכפר בין שאר עיסוקיו. נוסע היה באוטו של המועצה ומכריז ברמקול על האירועים השונים שהביאה השעה. גבירותי ורבותי ככה זה התחיל . שומעת אני אותו בזיכרוני. סוג של פעמונר הוא היה. בכפר היה בית קולנוע אחד גדול והוא היה המסריט.  לפני שהיה מסריט בקולנוע היה שם סדין בסלון הבית ומקרין לנו הקרנה ביתית. אבי סיפר לי לא מזמן שאת ההודעה על פטירת אימו הוא קיבל כשהיה בעבודה בקולנוע. והוא חשב איך הוא יגיע עד לקרית שמונה , הסרט ניקרע באמצע והוא הדביק והמשיך בהקרנה. בילדותי אני ניזכרת שלפעמים שמעתי אותו בשנתו קורא אמא אמא. הייתי ילדה קטנה , לא חושבת שפירשתי מעולם שום דבר ממראות ילדותי רק חייתי אותם.

סוכות הייתי בבית אבי. אבי שר שיר שחיבר

עורי אישה מתרדמתך

כבר שנתיים אני קורא לך

את לא עונה

עורי אישה מתרדמתך

הוא דמע תפס את עצמו והפסיק אח"כ הוא ברך על משהו.

כאן אומר עוד דברים על היהודי המזרחי שכבר הזכרתי בפוסטים בעבר.

הם זוכרים את התפילות בע"פ והם באמת מאמינים באלוהים. אחרי התפילה שאבא שלי נשא הוא אמר לאלוהים ועכשיו תורך..ככה זה הם יש להם שיחה עם אלהים.:-)

בעצם יש להם שלושה עקרונות

חמסה , מכתוב, והאכ.

חמסה ,שיהיה ליתר ביטחון:-)

מכתוב זה השפעה הליניסטית על צפון אפריקה הגורל. מכתוב שונה מקארמה קארמה זה עשיה לכל מה שעושים יש השפעה עשית טוב יהיה טוב עשית רע בצע מיד תיקון כדי שהקרמה שנמדדת לאורך שנים ואפילו דורות תהיה בעדך. מכתוב זה גורל במובן ההלינסטי כך קורה מלמעלה לא קשור לעשיה.

האכ זהו נדר. לפעמים יש להם נדר.

ופילוסופיה זה כבד את אביך ואת אימך וגם את כל מי שמבוגר ממך בשנה !!!!!!!!!!!!!!!!!

 

אה וחשוב ללמוד מהספרים העתיקים אבל חשוב יותר ללמוד ממי שעדיין חי.

אח"כ הוא סיפר על האישה שהכיר בשוק ליוה אותה לביתה (בן 87)

שאל אות ה באיזה קומה אמרה רביעית בלי מעלית. בלי מעלית לא עולה אמר לה והלך. צחקנו תמיד ממציא כאלה המצאות וצוחק.

הזכיר לי שפעם בצעירותי לא היה לי רכב היה חמוד אחד שאמר לי את בלי רכב. אני הולך והלך.:-))

ניזכרתי בפילוסוף פילון יהודי אלכסנדרוני מהמאה הראשונה לספירה דבק באמונתו כתב פילוסופיה מהרעיונות התנכיים ומחשבות בנות זמנו.

מתוך על נטיעת הכרם כתבי פילון

לא קודרים ונוקשים הם פניה של החוכמה, לא עמוסי דאגה ודיכאון, אלא אדרבא, זיוונים ורוגעים, שופעים חדוה וטוב לב,  ויש שמתוך כך אדם בא לידי שחוק של טעם ובדיחות   אותו שחוק המזדווג עם כובד הראש והידור ההליכות, כשם שמיתריו של נבל המותאם היטב מזדווגים מתוך צליליהם לנעימה אחת.

עוד מעט ערב חג שני והקפות.

לאימי

עוד אספר על חייהם של הפעמונר ואימי.